כל הפוסטים בתגית Super Furry Animals

מסע בין אלבומי הסולו של גריף ריס

מה לשמוע וממה להתרחק? המדריך המלא + מיקסטייפ

כשסולן להקה מוציא אלבום סולו זה בדרך כלל מעיד על אחד משני תרחישים. או שהלהקה שלו התפרקה וזו דרכו היחידה בעצם להמשיך בקריירה מוזיקלית, או שהוא מחפש דרכים אלטרנטיביות לבוא בהן לידי ביטוי, בדרך כלל כי הסגנון המוזיקלי או ההיררכיה היצירתית לא מאפשרים לו זאת בלהקת האם. במקרה של סולן הסופר פרי אנימלס, שלמרות הפסקה של חמש שנים מעולם לא התפרקה באופן רשמי (וממילא הוא החל את פרויקטי הסולו שלו במקביל לפעילותה), כנראה שמדובר בתרחיש השני. יתרה מזאת, כשמדובר בגריף ריס (או גרוף, במבטא וולשי כבד) ובלהקתו, קשה אפילו לדבר על מגבלה יצירתית. זו להקה שמעולם לא נרתעה משום סגנון מוזיקלי או אמנותי (אלבום בוולשית, הפקות טכנו, שיתופי פעולה אקספירמנטלים עם פול מקרטני, תחפושות שעירות בקליפים והופעות, רכישת טנק). לכן כששמים זכוכית מגדלת על פרויקטי הסולו של ריס אפשר לגלות הרבה יותר מגיוון יצירתי. בדרך כלל יש שם השתוללויות שלמות, סיפורים והפקות כיד הדמיון. הסולן של אחת הלהקות היצירתיות ביותר שקמו בשני העשורים האחרונים, הלך לכיוונים אפילו יותר קיצוניים בפרויקטים הצדדיים שלו (לפחות בחלקם).

לכבוד הפרויקט החדש שלו "American Interior" (פרטים בהמשך), שכולל לא פחות מאשר אלבום, סרט, ספר ואפליקציה, החלטתי לחזור אחורה למגוון ההפקות שיזם. בעיקר כדי לספר עליהם, אבל גם כדי לספק זווית ביקורתית ולהמליץ אל איזה פרויקטים כדאי להתקרב ולאילו פחות. הייתי יכול לערוך רשימה כזו על פרויקטי הסולו של כל חברי הלהקה (אסיד קז'ואלס, אלבומי הסולו של קיאן קיארן, האלבום המצוין של The Peth והאלבום המצופה של Gulp), אבל זה כבר נושא לפוסט נפרד. היום יוקדש כולו לגריף.

»» »»

השדים של שי נובלמן

ראיון והשמעת בכורה לקאבר לסופר פרי אנימלס. בעברית

את המוזיקה של שי נובלמן אני מכיר ומוקיר עוד מ-1999, אבל את נובלמן עצמו פגשתי לראשונה עשר שנים אחר כך במסיבת סופר פרי אנימלס (להלן הפריז). הרעיון המקורי עלה ב-2007. הפריז הוציאו את אלבומם Hey Venus!, ועמית קלישר ואני רצינו להרים מסיבה שננגן בה רק שירים שלהם מכל התקופות. הרציונל היה פשוט – אם אנחנו נהנה מערב כזה בטוח יש עוד עשרה אנשים בארץ שייהנו איתנו. את המסיבה קיימנו בריף רף ז"ל ואכן הגיעו עשרה אנשים. כמיטב המיתוסים, כמעט כל אחד מהאנשים שפגשתי שם לראשונה נשזר בחיי בדרך זו או אחרת.

ב-2009 הפריז הוציאו את Dark Days/Light Years וגם הפעם לא עמדנו בפיתוי. להפקה הצטרף יונתן קוטנר (שנשזר במסיבה הקודמת) ובהשראתו החלטנו להשקיע ולצרף לתקלוט גם הופעות אקוסטיות. המסיבה התקיימה בלבונטין 7 ואירחנו בה את ניצן חורש (אלקטרה), חיים כהן (Bitter Jews) ושי נובלמן. האחרון עלה לארבעה שירים: Sidewalk Surfer Girl, Ohio Heat, השיר Fix Idris אותו ביצע בוולשית בדואט עם בילי לוי (אשתו וסולנית Billy and the Firm) ו"שדים", גרסה עברית ל-Demons מאלבומם השני Radiator, ואחד השירים האהובים של הלהקה.

ארבע שנים עברו מאז, בתחילת יוני יוציא נובלמן את אלבומו השלישי והראשון בעברית, "יומי הוא חלום", ומה אתם יודעים, הביצוע העברי ל"שדים" הוקלט ונכנס לתוכו. אתם יכולים לשמוע אותו ממש כאן בהשמעת בכורה בלעדית וטראנס-גלקטית: »» »»