כל הפוסטים בתגית שי נובלמן

מזל טוב! הבלוג בן שנה

שלושת הפוסטים הנקראים ביותר ושלושת הפוסטים המוזנחים

כמעט בלי ששמתי לב הבלוג הזה חוגג שנה. מאז ה-1.02.2013 עלו בו 37 פוסטים, הראשון היה טור שכתבתי על שיתוף הפעולה בין חוה אלברשטיין לתמיר מוסקט, והאחרון – סיכום השנה הלועזית שעלה בסוף דצמבר. השתדלתי בכל חודש להעלות לפחות פוסט אחד, אבל דווקא בחודש האחרון התרשלתי. כנראה בגלל שמצאתי מקומות אחרים לכתוב בהם (לינקים כאן), ואולי כי השקעתי את כל האנרגיות בכתבה גדולה שעליה אני עובד בימים אלו ותתפרסם כאן בבלוג בקרוב.

בשנה החולפת פורסמו כאן טורים, ביקורות, ראיונות ופודקאסטים. לכבוד יום ההולדת בחרתי לתת ספוט לשלושת הפוסטים הנקראים ביותר, ושלושת הפוסטים הכי פחות נקראים (להלן "המוזנחים"). שווה לתת להם הזדמנות נוספת. תודה רבה לכל מי שקרא, הגיב ושיתף. בואו לבקר גם בשנה הבאה (ואל תשכחו לעשות לייק בפייסבוק!) »» »»

אלבומי השנה שלי – סיכום תשע"ג

לקראת מצעד האלבומים הישראלי של קול הקמפוס

יש אנשים, בעיקר מוזיקאים, ששונאים מצעדי מוזיקה ולא מבינים איך אפשר לדרג או להכתיר אמנות. אני לא אחד מהם. כבר כשהייתי ילד קטן, המצעדים של רשת ג' ו-MTV היו עבורי עוגנים של אושר שבועי (לא בטוח שאני מוכן לחשוף עד כמה עמוקה היתה רמת האובססיביות שלי סביבם). גם כאדם בוגר אני מוצא בהם הנאה, וכשדרן ועורך יצא לי גם להפיק כמה. השנה זה יקרה שוב, ב-1 בספטמבר בקול הקמפוס, כשאעביר את משדר סיכום השנה הישראלי יחד עם סער גמזו ובן שלו. מתוך כל האלבומים שיצאו השנה בחרנו 50 אלבומים בולטים, מתוכם כל אחד יכול לבחור חמישה. כמובן שניצלתי את זכותי הדמוקרטית ובחרתי גם אני. במהלך דמוקרטי קצת פחות אשתמש באמצעי התקשורת שבבעלותי (הבלוג הזה) כדי לשכנע גם אתכם להצביע לאלבומים האהובים עלי (הי, לשלדון זה עבד). בהתחלה חשבתי לכתוב פוסט ארוך יותר שכולל את כל האלבומים שאהבתי השנה, אבל בסוף החלטתי להתמקד בחמישה. אם במהלך ההצבעה נאלצתי להתפשר ולבצע בחירות הרות גורל, יהיה זה רק הוגן אם גם אצדיק ואפרט אותן. אז הנה לפניכם, חמשת אלבומי השנה שלי לשנת תשע"ג (בסדר אקראי): »» »»

השדים של שי נובלמן

ראיון והשמעת בכורה לקאבר לסופר פרי אנימלס. בעברית

את המוזיקה של שי נובלמן אני מכיר ומוקיר עוד מ-1999, אבל את נובלמן עצמו פגשתי לראשונה עשר שנים אחר כך במסיבת סופר פרי אנימלס (להלן הפריז). הרעיון המקורי עלה ב-2007. הפריז הוציאו את אלבומם Hey Venus!, ועמית קלישר ואני רצינו להרים מסיבה שננגן בה רק שירים שלהם מכל התקופות. הרציונל היה פשוט – אם אנחנו נהנה מערב כזה בטוח יש עוד עשרה אנשים בארץ שייהנו איתנו. את המסיבה קיימנו בריף רף ז"ל ואכן הגיעו עשרה אנשים. כמיטב המיתוסים, כמעט כל אחד מהאנשים שפגשתי שם לראשונה נשזר בחיי בדרך זו או אחרת.

ב-2009 הפריז הוציאו את Dark Days/Light Years וגם הפעם לא עמדנו בפיתוי. להפקה הצטרף יונתן קוטנר (שנשזר במסיבה הקודמת) ובהשראתו החלטנו להשקיע ולצרף לתקלוט גם הופעות אקוסטיות. המסיבה התקיימה בלבונטין 7 ואירחנו בה את ניצן חורש (אלקטרה), חיים כהן (Bitter Jews) ושי נובלמן. האחרון עלה לארבעה שירים: Sidewalk Surfer Girl, Ohio Heat, השיר Fix Idris אותו ביצע בוולשית בדואט עם בילי לוי (אשתו וסולנית Billy and the Firm) ו"שדים", גרסה עברית ל-Demons מאלבומם השני Radiator, ואחד השירים האהובים של הלהקה.

ארבע שנים עברו מאז, בתחילת יוני יוציא נובלמן את אלבומו השלישי והראשון בעברית, "יומי הוא חלום", ומה אתם יודעים, הביצוע העברי ל"שדים" הוקלט ונכנס לתוכו. אתם יכולים לשמוע אותו ממש כאן בהשמעת בכורה בלעדית וטראנס-גלקטית: »» »»