כל הפוסטים בקטגורית מסך 'קטן'

דברים מוזרים בארץ עוץ

המסע המופלא של ילדי Stranger Things

הסרטונים של ילדי Stranger Things עם ג'ימי פאלון גרמו לי להתמוגג. גם כי נהייתי רכיכה מול ילדים וגם כי מבין כל הדמויות והשחקנים בסדרה באמת שהכי נהניתי לראות אותם על המסך.

זו לא היתה סדרה מושלמת אבל בהחלט כיפית לצפייה וזה לא מעט. כשסיימתי אותה ניגשתי לקרוא עליה ובכל הכתבות התייחסו לכמות המחוות הבולטת שבה, בעיקר לסרטים מהאייטיז. כשראיתי את מייק, לוקאס, דאסטין ואלבן שוב ביחד ובמנותק משאר הקאסט עלתה בי אסוציאציה למחווה נוספת שאולי היא רק בראשי אבל אנסה לפענח אותה כאן. היא גיקית, מלאה חורים אבל קצת חמודה – כמו הסדרה עצמה. »» »»

סמוך על וינס גיליגן

זה רק עניין של זמן עד שבטר קול סול תתעלה על שובר שורות

נכון לרגע זה "ברייקינג בד" עדיין סדרה טובה יותר מ"בטר קול סול" אבל גם זו קביעה זמנית שנובעת מכך שאת "ברייקינג" אני שופט כמכלול והמסע של סול עדיין רק בתחילתו. ובכל זאת בדבר אחד אני די בטוח: סול היא דרמה הרבה יותר טובה מברייקינג בד. »» »»

ביקורו של הקונקורד השלישי

לקראת הגעתו של הקומיקאי טוד בארי לשתי הופעות בישראל

אחד הדברים הנהדרים שהסדרה "פלייט אוף דה קונקורדס" ידעה לעשות היה לשלב בתוכה קומיקאים אורחים. לכאורה מדובר היה במופע סולו של ברט מקנזי וג'מיין קלמנט (וריס דארבי כמובן שגנב את ההצגה כמנהלם הכושל) אבל בפועל כל פרק היה הרפתקה מטורפת (לא במובן המוגזם של מילת תיאור שאיבדה ממשמעותה, באמת מטורפת) הרבה בזכות הדמויות שהקיפו אותם. דור שלם של קומיקאים צעירים שהיום מאכלס את השורה הראשונה בארצות הברית קיבל במה בסדרה: קריסטין וויג, ששיחקה את ברהברה (לא ברברה), חובבת הכלבים ושוברת הלבבות שעושה כיום חיל בקולנוע; עזיז אנסרי, מוכר הפירות הקסנופובי שהפך לכוכב ב"מחלקת גנים ונוף"; יוג'ין מירמן, בעל הבית התימהוני שפורח היום בקולו של ג'ין ב"בובס בורגרס"; וויל פורטה, ה"שחקן הסמי-מקצועי", שכיכב בתפקיד דרמטי נהדר ב"נברסקה" והיום מוביל סדרה מומלצת משלו "האיש האחרון בכדור הארץ"; וכמובן קריסטין שאל, הלא היא מל, שמככבת גם ב"בובס בורגרס" וגם ב"האיש האחרון בכדור הארץ", ומתי כבר תקבל סדרה משלה?

ויש את גיבור הפוסט שלנו, טוד בארי, בו אנו נתקלים בפרק הסיום של העונה הראשונה בתור טוד, נגן הבונגו, שמצורף על ידי מוריי ללהקה ובמהלך עניינים מופרך בסופו של דבר מדיח ממנה את ברט וג'מיין (וכובש את העולם עם הלהיט Doggy Bounce, אבל לא ניכנס לזה). בארי נותן שם תפקיד ענק דווקא בזכות המינימליזם שבו. הוא לא מדבר הרבה, לא אומר שום דבר מצחיק ורוב הזמן לא ממש ברור אם הוא אידיוט אמיתי (ובעצם אפשר להגיד את זה על רוב הדמויות בסדרה). דבר דומה אפשר לומר גם על דמותו של בארי בסדרה "לואי". שם הבלבול גדול יותר כי בארי, במיטב המסורת של הסדרה, משחק את עצמו לכאורה. »» »»

כמו טיול קליל על החומה

ביקור בתערוכת "משחקי הכס" בנמל תל אביב

יש לי מערכת יחסים מורכבת עם סדרת הטלוויזיה "משחקי הכס" וסדרת הספרים עליה היא מבוססת, "שיר של אש ושל קרח". התחלתי בהתלהבות גדולה עם פרוץ העונה הראשונה, התלהבות שהמשיכה עם העונה השנייה שהיתה מעולה אבל השאירה אותי עם חצי תאוותי בידי. העונה גרמה לי להבין שסדרת טלוויזה, מושקעת ככל שתהיה, לא מסוגלת להעביר את העושר הסיפורי. אז פניתי לספרים. את שני הספרים הראשונים קראתי בשקיקה (אף שידעתי בדיוק מה קורה בהם) וכך היה גם עם הספר השלישי, שנחשב כטוב ביותר בסדרה. אחריו צפיתי בשתי העונות הנוספות שהתבססו עליו. הן היו אמנם נחמדות אבל נעו בין חלקים טובים שכבר הכרתי מהספר (החתונות, הקרב בין הצפע להר) לבין חלקים לא טובים שלא היו בספרים, ומסיבה טובה (מסעותיו המשמימים של בראן ועינוייו העוד יותר משמימים של תיאון). »» »»

חמש סדרות שאהבתי השנה

ארבע טלוויזיוניות ופודקאסט אחד. סיכום 2014

אני לא רואה מספיק טלוויזיה בשביל להכריז על הסדרות הטובות ביותר שיצאו השנה, אבל כן רואה מספיק בשביל שאוכל להמליץ על חמש. מאז שהוצאתי את הכבלים מהבית הזמן הפנוי שמוקדש לצפייה מושקע בקפידה. לכן אני לא מזלזל בהמלצות ומחפש התמכרויות צפייה באיזורים היחסית נידחים יותר של הטלוויזיה. נעדרות מהרשימה הזו "בלש אמיתי" (שרבות כבר נכתב עליה) ו"משחקי הכס" ו"מד מן" (מהנות, אבל אני מוכרח לומר ששכחתי מהן שבוע אחרי שירדו מהמסך). בסוף הרשימה הוספתי עוד שלוש המלצות קצרצרות. מוזמנים להציע המלצות נוספות בתגובות. »» »»

למה אני כל כך שונא את המבט האירוני למצלמה

ואיך הפך הז'אנר המוקומנטרי לטרנד הכי מאוס בטלוויזיה?

הטקסט הזה אמור היה להיות המלצה על סיטקום חדש שעלה לאחרונה, אבל כבר אחרי צפייה בפרק הרביעי הוא קיבל אופי אחר. אני עדיין שמח להמליץ על הסיטקום, או לכל הפחות לגלות אותו לקהל שיכול להתעניין בו; הוא מוצלח ברובו, יש בו בדיחות שעובדות ושחקן ראשי מצוין; אבל דבר קטן בו מונע ממני הנאה שלמה. דבר שולי לכאורה, אבל כזה שמופיע בכל פרק בתזמון מדויק וצפוי – המבט האירוני למצלמה.

אתם מכירים את המבט הזה מסדרות אחרות בז'אנר המוקומנטרי: מ"המשרד", דרך "מחלקת גנים ונוף" ועד "משיח" המקומית. דמות אחת, בדרך כלל זו עם הכי פחות מודעות עצמית, אומרת או עושה משהו מביך, ודמות אחרת, בדרך כלל הסטרייטית יותר, מישירה מבט נבוך למצלמה. מגניבה מבט חטוף לצופים לפני שהדמויות האחרות שמות לב. מבט חצי מבולבל חצי מתנצל. מבט כזה: »» »»

Breaking TED: כל ההרצאות

מתוך ערב מחווה לסדרה "שובר שורות"

 אם אתם חלק מהפלנטה הזו אז בטח שמעתם שהסתיימה לה סדרה העונה לשם "ברייקינג באד". לכבוד המאורע התרבותי החלטנו יונתן קוטנר, עמי פרידמן ואני לחגוג את אהבתנו לסדרה בערב מיוחד ולהוציא את קהילת המעריצים מהבית. ב-1.10 (יומיים אחרי שידור הפרק האחרון) ערכנו בלבונטין 7 ערב שנקרא Breaking TED. במשך שעה וחצי עלו לבמה חמישה מרצים ומרצה, כולם הגיעו בהתנדבות, וכל אחד ואחת מהם בחר נושא ייחודי לדבר עליו. עם סיום ההרצאות עלה שי נובלמן, בספונטניות, וביצע את השיר שסגר את הפרק האחרון, Baby Blue של באדפינגר. הערב המשיך עם תקלוט של יונתן קוטנר שניגן סט משירי הסדרה אבל את זה כבר לא צילמנו (בסוף הפוסט מצורף פודקאסט של שעה שערכו קוטנר ואלכס אליס במיוחד עבור קול הקמפוס).

אז עבור מי שלא היה, ומי שרוצה לשמוע שוב, מצורפת כאן כל ההרצאות לפי סדר הצגתן. תודה לנמרוד הלברטל שצילם, לג'וליאן פדר שערך, לאביב מארק על הסאונד, ולכל המשתתפים: רודי קיסלר, יואב גילור, נועה ליברמן פלשקס, אייל רוב, משה גורלי, דורון ויידה ושי נובלמן. »» »»

מכתב לג'סי פינקמן

לקראת הפרקים האחרונים של "שובר שורות"

יו ג'סי. ביץ'. אל תיתן לכתבות הפרומו ולפרסומות עם התמונות הגדולות והמפחידות של מיסטר ווייט להטעות אותך. מי שצריך לדעת יודע. הכוכב האמיתי של ברייקינג באד זה אתה. כולם מדברים כל הזמן על התהליך שהפך וולטר מאדם מהישוב לפושע מסוכן. אבל לא פחות ממנו, גם אתה עברת תהליך. כמעט הפוך, והרבה יותר מרגש. מפושע קטן וחסר זהירות שלא יודע הרבה על החיים הפכת לבן אדם. יותר בן אדם ממה שוולטר אי פעם היה. הרי הוא בסך הכל היה טיפוס פחדן שחשש להתעמת עם החיים. ברגע שנפרץ הסכר יצא גיהינום. לעומתו, אתה הסתכלת לגיהינום בעיניים ובחרת בחיים.

והדברים שראית. כבר כשג'יין מתה ידענו שמה שהיה לא יהיה. אהבת אותה. נכון, היא עשתה לך רע. גם אין ספק שהסמים שיחקו תפקיד לא קטן. אבל היא אהבה אותך. זה וולטר שלא יכול היה להתמודד עם זה. וכמה כאב לקחת על עצמך. כאב לנו לראות. אילו רק היית יודע… את הנטל הלא מוצדק שנשאת על כתפיך גם אנחנו נשאנו איתך. ומה עם גייל בטיקר? האקדח שכיוונת לפניו כוון גם אל פנינו. אבל איזו ברירה היתה לך, יו? יש שרוצחים בדם קר ויש שהורגים להגנה עצמית. גם כשירית בגייל לא הפכת לרוצח. אם כבר, זה רק הוציא ממך את האנושיות. גם אם שקעת לדיכאון או נפגע לך שיקול הדעת, הרי שזה תמיד קרה בעקבות אובדן של אדם קרוב. ג'יין היפה, קומבו החבר, אחיה הקטן של אנדראה. כל כך הרבה צער בכל כך מעט עונות. »» »»

All in the game: סגירות המעגל של "הסמויה"

קו העלילה הסמוי של העונה החמישית

אין סיבה אמיתית לכתוב דווקא היום על "הסמויה", חמש שנים אחרי שירדה מהאוויר. התזמון הוא אישי לגמרי. זו הסדרה האהובה עלי ובימים אלו של אבטלה מצאתי את עצמי עושה דבר שתכננתי הרבה זמן וראיתי אותה שוב מהתחלה. הרבה תובנות חדשות מתגלות בצפייה שנייה. כשמשתחררים מהצורך לעקוב אחרי העלילה מבלי לפספס אף פרט (זה לא קל), מגלים הרבה יופי ברקע. בבניית התסריט, בדמויות המשנה, בעדינות בה נארגות העלילות והעונות השונות זו בזו. אחרי לבטים רבים כיצד להתייחס לסדרה בצורה הכי עניינית, החלטתי למקד את הפוסט בעונה החמישית. נכון, זו לא העונה הכי טובה, אבל זו עונת הסיום. ביותר ממובן אחד. ובכלל, כמו שתכף תקראו, העונה והפוסט הם בעצם הומאז' לעונות הקודמות.

כבר בצפייה ראשונה שמתי לב (ובוודאי כל מי שצפה בסדרה) שדמויות עבר מעונות קודמות צצות להן להופעות אורח. בצפייה השנייה שמתי לב עד כמה הופעות האורח הללו הן שיטתיות. חלק מהדמויות נשזרות באופן חלק בעלילה, אחרות באופן מאולץ. ישנן כאלה שמופיעות ברקע, לפעמים מבלי שיזוהו אפילו בשמן. כל הופעת אורח היא סגירת מעגל לדמות או לתמה שהסדרה טיפלה בה. הפוסט הזה יציג סקירה מלאה של כל האירוחים (מוכן להתערב שלפחות אחד מהם פספסתם) יחד עם הפרשנויות שלי. הסקירה תהיה כרונולוגית (מהפרק הראשון לאחרון) כדי להתייחס בשוויון לדמויות ה"חשובות" יותר לצד "החשובות" פחות. התסריטאי ויוצר הסדרה דיוויד סיימון התייחס לכולן באותה מידה של אהבה, וגם אני. אה כן, ויש ספוילרים למכביר אז הקריאה מיועדת אך ורק למי שראה את כל הסדרה עד הפרק האחרון. מי שלא, למה אתם מחכים? »» »»

פוליטיקה חדשה

"מראה שחורה" S02E03

תארו לעצמכם מערכת בחירות מסורתית שפתאום מצטרף אליה כוכב טלוויזיה אהוב שהדבר היחיד שהוא מציע זה ביטול כל מה שמזוהה עם פוליטיקה. הצלחתו הטלוויזיונית והסנטימנט המרדני חודרים ללב הצעירים והוא הופך להפתעת הבחירות. לא, לא מדובר בתמונת מצב של המציאות הישראלית, אלא בתמצית הפרק האחרון בעונה השנייה של Black Mirror. סדרה שכשמה כן היא מתמחה בתיאור מצבי קיצון והצבת מראה שחורה מול המציאות הטכנולוגית והחברתית של ימינו. »» »»