כל הפוסטים בקטגורית מוזיקה בבית

קודם התזמורת ואחר כך מכונות הירייה

סט ישראלי ליום העצמאות. כי כל יום הוא יום העצמאות

ביום העצמאות האחרון הרמתי כפפה וערכתי שעה של מוזיקה ישראלית חדשה לקול הקמפוס. אין לי הרבה מה להגיד על הסט, אני מאמין שהטרקליסט ידבר בשם עצמו. אם אתם לא מעוניינים בספויילרים פשוט תלחצו play. המלצה שלי עם ווליום גבוה. בפוסט שכתבתי בפסח (וגם כלל פודקאסטים) כתבתי שאני מקווה לחזור לשדר בקרוב. אז אמנם הסט הזה לא נחשב (הוא הוקלט מראש והוא ללא דיבורים) אבל אני יכול לרמוז שקאמבק צנוע מתוכנן ממש בקרוב. »» »»

חופשי ומאושר

הרומן שלי עם בורקו (שני אלבומים והופעה בלתי נשכחת)

אני לא זוכר במדויק מתי ואיך נתקלתי בו לראשונה, אבל זה היה עוד לפני שהתחלתי לשדר את התכנית "האור הצפוני" בקול הקמפוס אי אז ב-2009. מה שאני כן יכול להעיד זה שההכרות עם אלבום הבכורה שלו היתה ללא ספק אחד הטריגרים שדחפו אותי להקדיש תכנית שלמה לשירים מאיסלנד בפרט וסקנדינביה בכלל. באווירת סיכומי השנה חבר ביקש ממני המלצות לאלבומים מהשנה החולפת וידעתי מה תהיה המלצתי הראשונה. כשניסיתי לתאר מה אני מרגיש כלפיו, ובמיוחד כלפי אלבומו הראשון, כתבתי שכששמעתי אותו לראשונה נדהמתי איך מישהו הוציא אלבום שהוא בול, אבל *בול*, הטעם שלי. והאמת היא שאני לא מבין איך עדיין לא מצאתי פלטפורמה לכתוב עליו. אבל בדיוק בשביל זה פתחתי בלוג, אז הנה פוסט שמוקדש כולו לביורן קריסטיאנסון, הידוע יותר בשם בורקו. »» »»

פודקאסט: שירים לערב חג

סטים של "רדיאטור" לכבוד פסח 2

*** אם הפודקאסטים לא נטענים, ריפרש קל לעמוד אמור לפתור את הבעיה
עבור חילוניים חג פסח שני הוא חג מוזר. בעוד בחגים מן המניין גם הכופר הכי גדול יכול להבין על מה המהומה, ערב החג השני מביא עמו אווירה הרבה פחות מחייבת, ועדיין איכשהו חגיגית. אבל עזבו שטויות, מה שאני עושה עכשיו זה מחפש מילים שיסבירו החלטה שלא בטוח שהחזיקה משמעות עמוקה מדי. הסיפור הוא כזה: בשלוש השנים האחרונות עמית קלישר ואני הגענו לשדר בערב החג תכניות חגיגיות של "רדיאטור". מעין גרסה משלנו לאווירת הקדושה הרדיופונית שמשתלטת על השידורים בכל התחנות, רק עם שירי אינדי עכשוויים פחות או יותר. התמדנו עם המסורת הזו במשך שלוש שנים וכל פעם זה היה כיף אדיר. השנה לא הצלחנו להגיע. גם כי התכנית יצאה לפני חצי שנה לפגרה ללא תאריך חזרה, גם כי ההתרחקות שלנו מהרדיו מנעה מאיתנו את הזכות "להשתלט על שעות" ולסגור לבדנו את האולפנים מתי שנרצה, וגם כי למרבה הצער שנינו הפכנו לאנשים עסוקים שלא מוצאים זמן לשמוע הרבה מוזיקה, בטח שלא להיפגש ולערוך אותה.

לשמחתנו קול הקמפוס שומרים פודקאסטים ישנים ולכן יש באפשרותי להעלות את התכניות לבלוג ולאפשר למי שמעוניין לשמוע הרבה שירים (101) ומעט דיבורים (שמתמעטים עוד יותר ככל שהתכניות מתקדמות), על פני שלוש תכניות שאורכן הכולל הוא שמונה שעות. תודה לקלישר שהיה שותף לתכניות הכיפיות האלו וגם ליוני פנקס ורותם דויטשר שהתארחו בתכנית הראשונה מ-2010. מקווה ששנה הבאה נחזור למוטב. ובאופן כללי מקווה לחזור לשדר בקרוב. »» »»

התבהרות 2013

חוה אלברשטיין - אהבה

ב-2005 הוציא פול מקרטני את אלבומו ה-31, Chaos and Creation in the Backyard שמיד נכנס לרוטציה שלי ושל רבים מבין דורי. לא בגלל שזו יצירה חדשה של מקרטני, שהקריירה שלו משנות ה-90 ומעלה התקיימה בעיקר בשוליים (ואם לדייק, מאז 93 בעצם, אז MTV אירופה קידמה בטרוף את הלהיט Hope of Deliverance). הסיבה להתעניינות המחודשת היתה האיש שעמד מאחורי האלבום – המפיק נייג'ל גודריץ' שזכור בעיקר מתהילת Ok Copmuter אבל אחראי גם על אלבומים מופתיים של בק (Sea Change), דיוויין קומדי (Regeneration) ורבים אחרים. השילוב הזה בין היוצר הכוכב המזדקן למפיק הכוכב העולה היה בעיקר מסקרן, אבל מהר מאוד התברר כמוצלח. מקרטני הוציא יצירת מופת קטנה ואינטימית אחרי שנים של אלבומים בינוניים. מקרטני סיפר שבמהלך ההקלטות גודריץ' הורה לו "להיפטר" מנגניו הותיקים ולנגן את כל הכלים בעצמו. מעבר למשמעות הביצועית שהוכיחה את עצמה, יש לאקט הזה משמעות סימבולית חשובה והיא: "תפטר מכל ההרגלים והקיבעונות שצברת ב-40 שנות הקריירה שלך, צא מאזור הנוחות, וגלה מה עוד חבוי בתוכך". נזכרתי באלבום הזה ובסיפור שמאחוריו כשהאזנתי שוב ושוב לסינגל החדש של חוה אלברשטיין – "אהבה". הפעם אלברשטיין בתפקיד מקרטני ובתפקיד גודריץ' – המפיק תמיר מוסקט. »» »»