דברים מוזרים בארץ עוץ

המסע המופלא של ילדי Stranger Things

פורסם ביום ראשון, 04 בספטמבר 2016

הסרטונים של ילדי Stranger Things עם ג'ימי פאלון גרמו לי להתמוגג. גם כי נהייתי רכיכה מול ילדים וגם כי מבין כל הדמויות והשחקנים בסדרה באמת שהכי נהניתי לראות אותם על המסך.

זו לא היתה סדרה מושלמת אבל בהחלט כיפית לצפייה וזה לא מעט. כשסיימתי אותה ניגשתי לקרוא עליה ובכל הכתבות התייחסו לכמות המחוות הבולטת שבה, בעיקר לסרטים מהאייטיז. כשראיתי את מייק, לוקאס, דאסטין ואלבן שוב ביחד ובמנותק משאר הקאסט עלתה בי אסוציאציה למחווה נוספת שאולי היא רק בראשי אבל אנסה לפענח אותה כאן. היא גיקית, מלאה חורים אבל קצת חמודה – כמו הסדרה עצמה.

הפריימים אמנם זועקים "אני והחבר'ה" אבל עבורי המסע של הארבעה מאוד מזכיר את המסע של גיבורי "הקוסם מארץ עוץ". לכל אחד תפקיד מקביל ודי מובהק. דאסטין הוא הדחליל. מתחיל את המסע כטמבל של החבורה. המבנה המוזר של שיניו לא עוזר וגם החברים שלו לא לוקחים אותו ברצינות (הפרצוף שלהם כשהוא מביא חטיפים כצידה לדרך אומר הכל. למרות שתכלס הוא צודק והרבה יותר ראליסטי מלוקאס והרוגטקה). אבל הוא זה שמפצח את הסיפור עם המצפן ומשם נותן את הטון לעבר פתרון לכל אורך הדרך, כולל במנהיגות חברתית לא צפויה כשהוא מהווה דבק בניסיונות הפיוס בין לוקאס ומייק. לוקאס הוא איש הפח. היחיד מהחבורה שמסרב לקבל את אלבן או להתרשם מיכולותיה. הוא ממשיך לקרוא לה ווירדו ומזלזל באמפתיה שמייק מפגין כלפיה. כמובן שבהמשך הוא מבין את טעותו ויוצא מספיק בנאדם כדי לבוא אליה ולהתנצל. מייק הוא כמובן האריה הפחדן. זה שחוטף מבריונים ולא יודע להחזיר. את אומץ לבו הוא מגלה בסצנה ההרואית (גם אם מוגזמת מבחינה תסריטאית) שבה הוא מוכן למעשה להתאבד כדי להציל את חברו.

אלבן היא דורותי, ולא רק בגלל המגדר ו/או כי זה התפקיד היחיד שנשאר. היא זו שמצאה את עצמה בתחילת הסדרה בארץ עוץ (כלומר הארץ שלנו) ולכל אורך המסע מחפשת את הדרך הביתה. אבל מהו הבית שלה? ההבנה הטרגית שלה ושל הסדרה היא שאין לה בית ולכן גם סופה הבלתי נמנע. אבל המסע שלה לא היה לחינם. בזכותה שלושת החברים זכו להשתנות, להתבגר ולגלות את מה שבעצם תמיד היה בהם. תוך כדי שגם היא מגלה תושייה, רגשות ואומץ אדיר עד כדי הקרבה.

אמנם הילדים לא מצאו קוסם בסוף, רק מפלצת די מזעזעת (ואת וויל), אבל גם בסיפור המקורי לא היה שום קוסם. כתיבת הדמויות היתה אחת החולשות של הסדרה – רובן לא עברו שינוי אמיתי ונשארו די שטחיות. דווקא אצל הילדים ניכר הניסיון להוביל אותם איזשהו תהליך. זו סדרה שכמעט כולה התבססה על פואנטות וסגירות מעגל אבל דווקא כאן יש מסר שנשאב יפה מהסיפור המקורי – לפעמים המסע חשוב לא פחות מהמטרה.

stranger

כתיבת תגובה