סמוך על וינס גיליגן

זה רק עניין של זמן עד שבטר קול סול תתעלה על שובר שורות

פורסם ביום ראשון, 24 באפריל 2016

נכון לרגע זה "ברייקינג בד" עדיין סדרה טובה יותר מ"בטר קול סול" אבל גם זו קביעה זמנית שנובעת מכך שאת "ברייקינג" אני שופט כמכלול והמסע של סול עדיין רק בתחילתו. ובכל זאת בדבר אחד אני די בטוח: סול היא דרמה הרבה יותר טובה מברייקינג בד.

המסלול שג'ימי ומייק עוברים דומה מאוד למסלול שוולטר וייט עבר. גם שם היה ברור שהוא יעבור מנקודה א' (אדם מהישוב) לנקודה ב' (פושע) ועיקר העניין לא היה המה אלא האיך. אבל את הטיפול התסריטאי-פסיכולוגי שהם עוברים בדרך וולטר ווייט מעולם לא קיבל (או יקבל). למען האמת כמעט אף דמות בסדרת האם לא קיבלה. אולי ג'סי בעונות האחרונות. ליד ג'ימי, וולטר נראה כמו דמות שטוחה ושטחית.

גם דמויות המשנה בסול מטופלות במורכבות ובזהירות רבה יותר כשהמעניין מכולם הוא צ'אק שמגלם גיבור שהוא גם נבל. הדמות הקרובה לכך ביותר בברייקינג היתה האנק אבל שם או שהוא היה נבל (יותר נכון סתם אידיוט) או שהוא היה גיבור. היכולת של צ'אק להיות מעורר חמלה וסלידה בו זמנית הופכת את מערכת היחסים שלו עם ג'ימי לדבר שלבדו יכול להניע עונה שלמה, עונה שאם ננתק ממנה את עלילת המשנה המקבילה של מייק לא קרה בה הרבה מעבר לסדרת מאבקים קטנוניים בין עורכי דין. דמיינו עונה של ברייקינג בד שחוקרת את מערכת היחסים בין וולט להאנק ללא משחקי חתול ועכבר וברוני סמים צבעוניים.

וזה בדיוק היופי. ברייקינג בד היתה מותחת, מצולמת לעילא וכללה דמויות משנה מבריקות. סול אמנם קצת פחות מותחת אבל לתוך תבנית הנוף היפיפייה של אלבקרקי שופכת תוכן הרבה יותר מעניין, מורכב ובוגר. זה כאילו בזכות המנדט שוינס גיליגן ופיטר גולד קיבלו מברייקינג הם יכלו לכתוב את הטלוויזיה האינטליגנטית שהם *באמת* רצו.

עכשיו רק צריך לחכות שהדרמה של סול תפגוש את המתח של ברייקינג ויש מצב שעד סוף הסדרה נבין שהפריקוול עלה המקור. אני סומך על יוצרי שזה יקרה. ומבחינתי אם כל מה שגיליגן יעשה מכאן ועד הנצח יהיה פריקוולים וסיקוולים לדמויות משנה מהיקום של ברייקינג אני אהיה מאושר.

*** מלה על קים: עידו ישעיהו כתב יפה ובצדק בוואלה! שקים היא דמות מעניינת ועגולה יותר מכל נשות ברייקינג באד, אבל היה רגע אחד בפרק הלפני האחרון שפתאום סקיילר השתקפה מדמותה. רגע שהקורבן הפכה למשתפת פעולה ולדעתי גם הרגע שבו קים הפכה מדמות משנה שמושפעת ומשקפת על ג'ימי לגיבורה ששוברת שורות בעצמה (לעזאזל אי אפשר באמת לתרגם את זה). זה עוד סימן לבגרות ולעצמאות של הסדרה שלא רק שורדת בלי גיבורי סדרת האם, ולא רק מסתפקת בבניית מיתולוגיה סביב דמויות משנה שהפכו לראשיות, אלא מספיק בטוחה בעצמה כדי לייצר מיתולוגיות חדשות משל עצמה.

saul

כתיבת תגובה