קוראים לי ניר ואין לי סולם

רטינה על השיר "לאבא שלי יש סולם"

פורסם ביום רביעי, 25 בנובמבר 2015

למרות שעמוד הפייסבוק שלי לא מעיד על כך אני אבא כבר כמעט חמישה חודשים. אני אמנם מאוד מבסוט מהסטטוס והמעמד אבל זה לא אומר שהפסקתי לרטון. אז הנה רטינה שלי על שיר ילדים ידוע ואהוב, שאמור לפאר אותי אבל בפועל רק מעצבן – "לאבא שלי יש סולם" שכתבה תלמה אליגון.

בתור אחד עם ידיים שמאליות שלא יודע לתקן כלום, גרוע בכדורגל ומעולם לא הלך מכות, תמיד נאבקתי עם הציפיות החברתיות שיש לעולם ממני בתור גבר. כמה חבל שדווקא במעמד הכי גברי וטבעי שיכול להיות (אבהות, נו) זה חוזר לבעוט בי מתחת לחגורה.

נכון שיש לי סולם, אבל הוא בגובה די בינוני והדבר היחיד שאני עושה איתו זה להחליף נורות. וזה נכון שיש לי מכונית (והיא אגב סתם מזדה 3, ממש לא "אווירון בשמיים") אבל בפועל אני חולק אותה עם אשתי, ובכלל בשנים האחרונות נהגתי באוטו שהיה לגמרי שלה. גם אין לי שעון. אני מתעדכן על השעה דרך הסלולרי וגם הוא אייפון 5 די זקן ובטוח כזה שמתקלקל מתחת למים. אני לא יודע המון. אני יודע מה שאני יודע ואם אני לא יודע משהו ספציפי אני שואל. אם לשפוט על פי אמות מידה אקדמיות הידע שלי מסתכם בתואר ראשון בתקשורת וניהול. במכללה. אני יודע אנגלית ברמה סבירה אבל צרפתית בכלל לא. חשבון אני יודע ברמה בסיסית של שלוש יחידות במתמטיקה. דבר שעל פי שר החינוך שלנו נחשב לכישלון של המערכת. **

ומילא הדברים שאני פחות טוב בהם (לפי השיר) למה אני "הכי בעולם" רק אם אני מביא מתנות (קטר, בובה ואלבום בולים)? למה האהבה אלי מוכתבת בתנאים גשמיים? קחו למשל את השיר המקביל – "אמא יקרה לי". כל מה שאמא צריכה כדי להיות יקרה היא "לאהוב רק אותי". כמה פשוט! האבא צריך להיות הכי מוצלח והכי חכם ולהביא מתנות בעוד כל מה שאמא צריכה לעשות זה לאהוב.

אז עם השירים אין יותר מדי מה לעשות (חוץ מלא לשיר אותם). אבל יש ספר שאנחנו לפעמים קוראים לו. "מעשה בחמישה בלונים" (אני אישית שונא את הספר הזה כי כל מה שהוא מציג זה ציורים של ילדים עצובים) ויש שם ילדה אחת שכדי להראות את אהבתה ההרסנית והבלתי מתפשרת לבלון נותנת לו חיבוק גדול "כמו שמחבקים את אמא". אז אנחנו מנצלים את זה שהוא לא יודע לקרוא וכשאנו מקריאים לו אנחנו תמיד מוסיפים "כמו שמחבקים את אמא ו-אבא". כי נעם צריך לגדול ולדעת שגם אבא מחבק. לא פחות אגב מזה שהוא צריך לדעת שגם לאמא יש אוטו וגם היא יודעת חשבון. והלוואי שהוא יגדל ללא מודלים מיושנים של גבריות ושלא יחשוב שאבא שלו הוא פחות "הכי בעולם" רק בגלל שהוא לא עומד בסטנדרטים מוגזמים של שיר מטופש.

** צריך לציין שאני כן לפעמים כה רעב שאני אוכל ארוחה פעמיים.

 

כתיבת תגובה