טרור, דיכאון ודת' מטאל

מחשבות בעקבות הפיגוע בפריז

פורסם ביום ראשון, 15 בנובמבר 2015

כשיש פיגועים או אסונות מעבר לים התקשורת בארץ תמיד מנסה למצוא את הזווית הישראלית או לכל הפחות היהודית. יש היגיון מאחורי זה. קל לנו יותר להבין ולהתחבר לטרגדיות אנושיות כשאנו חשים הזדהות עם הקורבנות. הפיגוע במועדון הבטקלן בפריז במהלך המופע של Eagles of Death Metal פעל עלי בצורה דומה, רק שהפעם אלו לא היו ישראלים על הכוונת. גם לא יהודים. זה היה קהל של צעירים שאוהבים מוזיקה. כנראה קבוצת הייחוס הקרובה אלי ביותר. בשבת בבוקר העולם כולו התעורר למציאות זוועתית, אבל אני מרשה לעצמי לנחש שמיוזיק-הדס בגילאים ומתרבויות שונות הזדעזעו עוד יותר. אולי כי נדמה שהמיינסטרים, שאמנם כבר רגיל בדרכו להתמודד עם זוועות, קצת פספס את המשמעויות התרבותיות והפסיכולוגיות של טבח בהופעת רוק (ורק כדי להדגים את הניכור: ביום הראשון עוד התייחסו למועדון כאולם קונצרטים). כשם שפיגוע שכוון נגד אזרחים אמריקאים מאלץ את ארצות הברית לצאת למלחמה, כך גם אנחנו – צעירים רבים מרחבי העולם שמה שמאחד אותם זו שפת האהבה למוזיקה, חופש ותרבות – מצאנו את עצמנו בעל כורחנו בלב הזוועות. אבל כיצד אנחנו נגיב?

אחת השאלות שעלו בעקבות הטבח היא למה דווקא בהופעה של Eagles of Death Metal? ניסיון לקשור את תמיכתם בישראל (הם הופיעו כאן לפני ארבעה חודשים ושלחו "פאק יו" מתוקשר לרוג'ר ווטרס) הוא מגוחך. המלחמה שווטרס ותנועת החרם מנהלים נגד ישראל היא לא אותה המלחמה שדעא"ש מנהלת נגד ערכי העולם המערבי. גם אין טעם לתת למפגעים קרדיט בניסיון לייצר אמירה כה מכוונת וספציפית. אם הם היו משקיעים ב"מיתוג הפיגוע" ומקדישים מחשבה ללהקה שעומדת על הבמה היה עליהם מלכתחילה לדלג על הרכב שולי שכזה, שרוב מהדורות החדשות שברו שיניים בניסיון להסביר אותו או להגות את שמו; אם אנחנו מדברים על הזדהות בצורתה השטחית ביותר אז הזיהוי שהתקשורת עשתה ללהקה עם קהילת המטאל המאיימת והמנוכרת (לכאורה) דווקא יצר נגדה הזרה ולא הזדהות; ואם לוקחים בחשבון שהשבוע היו אמורים להופיע בפריז יו-2 ופו פייטרס, אז ברור שמדובר במטרות המוניות ומתוקשרות הרבה יותר. כאלו שגם ההורים שלכם היו יכולים להצטמרר ממנה.

אבל כאמור כל ניסיון למצוא הסבר או סמליות בדיעבד הוא מיותר. מה שעמד מאחורי הפיגוע הספציפי הזה הוא כנראה אקראיות מוחלטת. זו היתה יכולה להיות כל להקה עם קהל משוער של 1,500 אנשים. מכאן הזעזוע של קהלים בסדר גודל דומה בערים שונות בעולם.

Eagles of Death Metal היא לא להקה שאמורה לפתוח מהדורות חדשות, ממש כמו שידיעות על פיגועים לא אמורים לקרוא בפיצ'פורק וסטיריאוגם. מכאן תחושת האנומליה המוחלטת שתקפה רבים שהכירו את הלהקה בשבת בבוקר. זו להקת שוליים, פרויקט צד אפילו, אם מסתכלים מנקודת המבט של חבר הצללים שלה ג'וש הומי, סולן קווינס אוף דה סטון אייג', שמשתתף בהקלטות אבל לא מצטרף לסיבובי ההופעות. אם היה עושה זאת כנראה שהלהקה לא היתה מופיעה במועדון קטן יחסית אלא מול קהל של אלפים ואז כנראה חלק גדול מהבדיחה לא היה עובד. יש בדיחות שמאבדות ממשמעותן מול קהל גדול מדי, והמוזיקה של Eagles of Death Metal היא ברובה בדיחה. רוק שמח, קצבי וסקסי עם מאצ'ואיזם מוגזם ופארודיוּת מובנת (מכאן גם השם: הם נשמעים כמו להקת "האיגלס" אם היתה מנגנת דת' מטאל).

אם הפיגוע היה מכוון נגד הופעה של U2 למשל, כמובן שהסמליות היתה גדולה יותר. אבל כשהיא מכוונת נגד להקת ביניים שכזו המסר שמתקבל הוא שזו יכולה להיות כל להקה, בכל זמן ובכל מקום. מכאן שהפחד מתפזר והופך לממשי הרבה יותר. ההופעה הזו היתה סתם הופעה רנדומלית ולכן הזעזוע מהפיגוע גדול אף יותר. זו לא סתם מתקפה על הנורמליות. זו מתקפה רנדומלית על נורמליות.

מה יהיה עם Eagles of Death Metal עכשיו? אם נחפש בכל זאת איזושהי סמליות באירוע אפשר למצוא אותה בקלות. זו להקה שסימלה בעיקר אסקפיזם ושמחה. ודווקא היא ספגה את המכה האיומה הזו. עכשיו מניין הלייקים בעמוד שלהם גדל במאות אחוזים ולא בקהל הטבעי שלה, ואני באמת עצוב בשבילם בגלל זה. זו לא להקה שצריכה אור זרקורים שכזה, בוודאי לא תחת הנסיבות הללו אבל גם באופן כללי. בבריטניה פתחו בקמפיין להעלות אותם לראש המצעד עם גרסת הכיסוי שלהם ל-Save a Prayer של דוראן דוראן וזה באמת נראה כמו ניסיון מאולץ להנגיש להקה שמחה לתוך מציאות עצובה. עולם שניזון מסמלים מנסה בכוח להפוך אותה לסמל. אם זה אכן מה שיקרה – זה סופה של הלהקה, בוודאי כפי שאנו מכירים אותה.

eagles

ומה עם עולם המוזיקה כולו? הוא כבר איבד את התמימות בעבר – ושרד. מהאסון בהופעה של פרל ג'אם בפסטיבל רוסקילדה בדנמרק ב-2001 הוסקו מסקנות שרק הפכו את הפסטיבל לבטוח וחזק הרבה יותר. אני רוצה להאמין שהמוזיקה תתאושש גם הפעם. אבל באיזה מחיר? ההופעה של הרולינג סטונס באלטמונט קליפורניה ב-1970, לא הרגה את המוזיקה אבל ניפצה את החלום ההיפי של הסיקסטיז. ומה אם אנחנו חוזים לנגד עינינו בסופו של חלום האינדי? אתם יודעים, זה שבזכותו להקות שוליים כמו Eagles of Death Metal הצליחו להתפרנס ולהתקיים מהופעות מול קהלים קטנים במועדונים כמו הבטקלן בפריז.

2 תגובות על “טרור, דיכאון ודת' מטאל”

  1. מאת נמרוד:

    מזדהה לחלוטין עם התחושות שלך. ששמעתי מי הלהקה על הבמה, פתאום השתלטה עלי התחושה שהיה באולם מישהו שאני מכיר – הרי רק לפני כמה חודשים צפיתי בחבורה הזאת מפזזת על הבמות של הבארבי. כמובן שהטיפול של התקשורת הישראלית הייתה מביכה (למשל הכתבות שמביאות תגובות מ"עולם המטאל" מאת אמנים שלא כולם אמני מטאל, על פיגוע שקרה בהופעה של להקה שהיא לא להקת מטאל).

    בנוגע לזהות הלהקה – קשה לי להאמין שזהות הלהקה על הבמה הייתה שיקול עבור המפגעים. יותר סביר להניח שהם בחרו באולם משיקולי נגישות/אבטחה לקויה/צפיפות וכו', ואולי בחרו דווקא בהופעת רוק מתוך הנחה שאף מוסלמי אדוק (לפי הסטנדרט הדעאש"י) לא יהיה במקום. ובכל זאת, יש משהו סמלי בפיגוע דווקא נגד הלהקה הזאת, שיש בה שילוב כל כך אמריקאי של סליזיות ושמרנות, כמו סניף של הוטרז או גליון של פלייבוי, ומונהגת על ידי כומר רפובליקאי ששר שירים נוטפי מיניות.

  2. […] עור וגידים בדמות טבח בשם האמונה, או כמו שניר גורלי ניסח זאת היטב בבלוג שלו: "Eagles of Death Metal היא לא להקה שאמורה לפתוח […]

כתיבת תגובה