בחזרה לרדינג 2005

זיכרונות רנדומליים מפסטיבל המוזיקה הראשון שלי

פורסם ביום ראשון, 24 באוגוסט 2014

שלושה חודשים זה הזמן הארוך ביותר שבו לא העליתי פוסטים בבלוג מאז הקמתו בפברואר שעבר. אני מאשים בעיקר את המלחמה ומצב הרוח המחורבן, אבל גם את העובדה שמצאתי אכסניה (גם אם נכון לכתיבת שורות אלו, לא קבועה) לפרסם בה תכנים. סטטוס בפייסבוק של חבר הזכיר שבסוף השבוע מתקיים באנגליה פסטיבל רדינג מה שמיד הציף בי זכרונות מהפסטיבל שהייתי בו, לפני תשע שנים בדיוק ברדינג 2005. הנה הם ממוספרים באופן רנדומלי:

1. זו לא היתה הפעם הראשונה שהייתי בחו"ל, אבל זו כן היתה הפעם הראשונה שטסתי לחו"ל עם החברים הכי טובים שלי והפעם הראשונה שחוויתי פסטיבל אמיתי (בומבמלה לא נחשב).

2. ארקטיק מנקיז, הנשיונל, אדיטורס, We Are Scientists, ארט ברוט, בריטיש סי פוואור, ובייבישיימבלס היו מהלהקות שהופיעו בפסטיבל ואפילו לא חשבנו להטריח את עצמנו ללכת לראות. חלקן היו להקות מה"אותיות הקטנות" בליינאפ, שהופיעו שם רגע לפני הפריצה הגדולה שלהם. nעניין להסתכל בליינאפ כמעט עשור אחרי ולגלות שם "פספוסים היסטוריים".  זה לא אומר שלא נתנו צ'אנס ללהקות חדשות, אבל בחלקן – כמו למשל עם "האל", "קלור" או "מיסטרי ג'ט" – אפשר לומר שההימור שלנו עליהן כשל. לשמחתי, למרות זאת, אני גאה כמעט בכל הופעה שראינו וכל בחירה שעשינו. ראינו המון הופעות בכל אחת מהבמות ומעטות היו נפילות.

3. שאכטה לא נכונה בזמן הלא נכון גרמו לכך שפספסנו הופעה של קווינס אוף דה סטון אייג'. התעלפתי בלב הקהל, פונתי בקראוד סרף מהיר לאוהל העזרה ראשונה, חבריי המודאגים באו בעקבותיי וכך פספסנו מקום מצוין מול הבמה המרכזית חצי שעה לפני שהם עלו להופיע. התלבטנו מה לעשות, אמרתי להם שאני די גמור ושכנעתי אותם שעדיף שנלך לבמה הקטנה יותר לראות את הקופר טמפל קלאוס – שחשוב לציין שבאותה תקופה אהבנו לא פחות! – בסוף היתה הופעה מחורבנת וגם ככה חטפנו מכות בפוגו אז אפשר לומר בדיעבד שזו היתה החלטה די כושלת. מאז הקופר טמפל קלאוס התפיידו, קווינס הפכו לאחת הלהקות הגדולות בעולם, ועד היום לא שוכחים לי את זה.

תמונת אילוסטרציה

תמונת אילוסטרציה

4. את הפו פייטרס קלישר ואני פספסנו בשביל הופעה של The Go! Team, שהיו אחראים לאחד האלבומים שהכי הלהיבו אותנו באותה תקופה. בניגוד לסעיף הקודם זו אחת ההופעות הכי טובות שראיתי בפסטיבל וזו בחירה שאני לא מצטער עליה לרגע. הייתי עושה אותה גם היום בלי למצמץ.

5. לפני ההתעלפות הזכורה לשמצה הספקנו לראות את Elbow. הם השמיעו שיר חדש והפעילו את הקהל לצורך צילום הקליפ. השיר היה Leaders of the free world. עד היום אני מספר בגאווה שהשתתפתי בקליפ של Elbow.

6. לפני אחת ההופעות שתכננו לראות התקיימה הופעה של Bullet for my Valentine. זו בעצם היתה הפגישה הראשונה שלי עם תופעת האימו. המוזיקה היתה איומה אבל המחויבות של הקהל היתה מפעימה. היה מדהים לראות קהל של מאות צועק את כל המילים ועושה ביחד את אותן מחוות מטופשות שהזכירו יותר מכל הפעלה בקייטנה פשיסטית.

7. ראינו הופעה של הוט צ'יפ שנה לפני The Warning ואמרנו לעצמנו "מי אלו החנונים האלו, הם בחיים לא יצליחו".

8. לעומת זאת ראינו את ארקייד פייר, אל סי די סאונדסיסטם ובלוק פארטי – כולם אחרי אלבומי בכורה, וכולם השאירו רושם אדיר.

9. היינו בני 23 כשנסענו והרגשנו זקנים לאללה. במפת הפסטיבלים האירופאית ואפילו הבריטית רדינג מיועד בעיקר לילדים. נורא קינאנו בהם שזה היה בילוי הקיץ שלהם בזמן שלנו היו רק בומבמלות. ידענו שכנראה לא נחזור לשם אבל זה בהחלט היה פיצוי על שנים אבודות.

10. בלילה האחרון גילינו שלנערים הבריטים יש מנהג בסוף כל פסטיבל לשרוף אוהלים ולפוצץ גזיות. זה בהחלט היה אחד הלילות האקסטרימיים בחיי.

11. ראינו כמעט 20 הופעות במשך שלושה ימים. הישג די מרשים שלא שחזרתי גם בפסטיבלים מאוחרים יותר שנבע כנראה מהחסך + הרצון להספיק הכל + העובדה שהיינו די ילדים עם המון אנרגיות. שנה אחר כך הייתי בפסטיבל רוסקילדה בדנמרק וחוויתי הארה כשהבנתי שאפשר ליהנות בפסטיבל גם בלי לעזוב את מתחם הקמפינג.

12. בתוכנית באג 2000 הקדשתי את השעה הראשונה ללהקות שראיתי בפסטיבל. זו הזדמנות להזמין את קוראי הבלוג לעקוב אחר עמוד הפייסבוק של התוכנית (כל שבת ב-23:00) ואחר עמוד המיקסקלאוד

Bug2000 – show27 by Nirgoraly on Mixcloud

IMGP0030

כתיבת תגובה