לא אומרים יאק על מוזיקה

פודקאסט: ראיון עם סולן "יאק" מקס בלום בקול הקמפוס

פורסם ביום רביעי, 23 באפריל 2014

זהו לא הביקור הראשון של מקס בלום בישראל. למעשה, כצאצא למשפחה לונדונית יהודית שחלקה עלה לישראל, תל אביב לא זרה לו. ובכל זאת הביקור הזה שונה. גם כי זו הזדמנות להראות לחברתו הבריטית את נופי ארצנו, וגם כי זו הזדמנות לעלות עם "יאק", להקתו חובקת העולם (מתופף אמריקאי ובסיסטית יפנית), להופעה הלילה (רביעי) בבארבי בתל אביב.

בזמן שסבו וסבתו בחרו לעשות עלייה, בלום יכול רק לברך על כך שאמו בחרה להישאר בלונדון. כמוזיקאי אין הרבה מדינות ותרבויות שמאפשרות למוזיקאים צעירים לפרוח (ישראל היא בודאי לא אחת כזאת). ונדמה שבסיפור של בלום, באופן ספציפי, הפריחה התרחשה באופן קליל למדי. להקתו הראשונה, "קג'ון דאנס פארטי" החלה לקבל תשומת לב כשהיה בן 15 בלבד, כאשר זכתה במעין תחרות להקות תיכוניסטים. משם הדרך לחוזה ולאלבום היתה מהירה (איפה עוד בעולם, מאז "שפיות זמנית" , להקת תיכוניסטים זוכה בתחרות כישרונות ומקבלת חוזה?). לאחר שהתפרקה, בלום וחברו להרכב דניאל בלומברג הקימו את "יאק", ונדמה שגם בסיבוב הזה הם פונקו על ידי הקהל והתקשורת. הם הוחתמו על ידי הלייבל האמריקאי "פאט פוסום", אלבום הבכורה שלהם זכה לביקורות טובות והם זכו לחמם את "דינזואור ג'וניור" ו"הפיקסיז".

אם זה נשמע כאילו יש נימה של קנאה בדברי אז כן. תמיד היו לי אשליות בקשר ללונדון, והסיפור ההצלחה של "יאק" רק חיזק אותן. אבל קשה לקנא באנשים שאתה מכיר ומחבב ואת בלום זכיתי להכיר (ולחבב!) כשהגיע להתארח באולפן קול הקמפוס. גיליתי בחור חביב וחברותי ששמח לספר על להקותיו ועל מחשבותיו על מוזיקה בתכנית שלפחות עבורי אני יכול להעיד שהיתה מאוד מהנה (והיו לי כמה אירוחים עם אמנים מחו"ל שהסתיימו בטראומות).

את "יאק" למדתי לאהוב באלבומם השני "Glow and Behold" שיצא בשנה שעברה ואף נכנס למצעד סיכום השנה שערכתי בבלוג. זו ההתקדמות השניה של בלום לעבר מרכז הבמה (אפילו שכפי שתשמעו בראיון הוא לא מגדיר את זה כמרכז, "הקהל גם ככה מתרכז באפרו של ג'וני המתופף"). ב"קג'ון" הוא שימש כבסיסט, ובאלבום הראשון של "יאק" חלק קרדיטים של כתיבה עם שותפו ללהקה בלומברג. כשהאחרון עזב, לקח בלום את המושכות והוציא תחת ידיו אלבום שוגייזרי יותר, ולטעמי גם מוצלח יותר. במסגרת השעה שלנו יחד ניגן בלום בלייב את Nothing New מתוך האלבום הזה (יוטיוב למטה).

אם אתם קצרים בזמן אתם מוזמנים לקרוא את הראיון של משה קוטנר ב"גלריה" או עם עידו שחם בבלוג "המאזין" ולקבל טעימה מהסיפור של הלהקה. אם יש לכם שעה פנויה, הקשיבו לראיון הרדיופוני שנשזר בשירי הלהקה ואולי תהנו להקשיב לו כמו שאני נהנתי לערוך אותו. ניפגש הערב בבארבי (21:30 חימום של ועדת חריגים, 22:15 "יאק" עולים).

מקס בלום

תגובה אחת על “לא אומרים יאק על מוזיקה”

  1. מאת סתם בחור:

    יאק הם לא אותו דבר בלי דניאל =[

כתיבת תגובה