הצצה אל עולמם הפנימי של הפליינג בייבי

ראיון + סשן חי + שיר להשמעה

פורסם ביום שלישי, 02 ביולי 2013

"מבחינתי זה היה אלבום שהמון זמן רציתי לעשות ולשים בצד", מספר גבע אלון בראיון רדיופוני לקול הקמפוס על הנסיבות שהביאו אותו להקליט את אלבום הבכורה שלו "Days Of Hunger" מ-2006. "הפליינג בייבי היו לגמרי הדבר העיקרי שלי והאמנתי בזה מאוד. אבל זה התחיל לעשות רוח, אנשים קנו את הדיסקים, פתאום היה צריך להדפיס עוד דיסקים ונהיה דיבור. אחרי המון שנים שנאבקתי להיחשף במדיה עם הפליינג בייבי פתאום קיבלתי את הפרגון הזה, אז אמרתי שאני חייב לזרום עם זה". במילים האלו מתאר אלון את התפנית שלקחה הקריירה שלו, מסולן להקת שוליים לאמן סולו מצליח שאף פרץ בהמשך אל הרדיו והמיינסטרים. למרות שכבודה של קריירת הסולו שלו במקומה מונח, קשה שלא לחשוב על ההחמצה שמלווה את סיפור הפליינג בייבי. במיוחד כשמאזינים שוב לשני האלבומים שלה,"Inner World" ו-"Pain To Give", שנשמעים רעננים גם היום כמעט עשור אחרי שהוקלטו.

אחרי כחמש שנים ללא פעילות משותפת חוזרים גבע אלון, גדי אלטמן ואיסר טננבאום לשתי הופעות איחוד בבארבי תל אביב (5-6.7), ומוציאים גרסה מחודשת של אלבומם הראשון "Inner World" שכוללת גם קטעים שלא יצאו מעולם. לקראת ההופעות הגיעו השלושה לקול הקמפוס לראיון ולסשן חי אותם תוכלו לשמוע במלואם אם תגללו אל סוף הפוסט.

"חיינו את החלום"
"הלהקה הוקמה בשנת 99' בערך", מספר גבע אלון. "אני וגדי למדנו באותו בית ספר, המתופף רשף שחר היה מהקיבוץ שלי, ויחד עם שחם אוחנה שגדי הכיר לנו הקמנו את הלהקה. מהר מאוד הקלטנו שני אלבומים בסשנים מהירים. הקלטנו אותם בטווח זמן קצר ואת השני אהבנו הרבה יותר – הוא היה יותר מגובש, היה בו מין קונספט מוזיקלי – אז זנחנו את האלבום הראשון והוא נשאר גנוז. הכל היה מאוד אינסטנט. נהנינו לנגן יחד, ונכנסנו לסשן הקלטות באולפני המון. הכל היה בקומבינה. הטכנאי פשוט אמר לנו 'אני שם מיקרופונים ואתם מנגנים'. פשוט ניגנו את האלבום מההתחלה ועד הסוף פעמיים ובזה זה נגמר". התוצאה היתה האלבום "Inner World", מה שנחשב לאלבום הבכורה של הלהקה ובמובנים רבים גם של הקריירה של אלון, שכתב, הלחין ושר את כל החומרים. "הם כל כך התלהבו שם מאחורי הזכוכית ממה שיצא שם", מוסיף גדי אלטמן, הגיטריסט השני שעם עזיבתו של אוחנה הפך להיות בסיסט ההרכב. "זו היתה הפעם הראשונה שהבנו שיש לנו משהו טוב בידיים".


מיד אחרי ההקלטות של האלבומים בשנת 2000 ("Inner World" יצא להפצה רק שנתיים אחר כך), טסו החברים לשנתיים לארצות הברית, כטריו ללא שחם אוחנה. "בשנתיים האלו חיינו את החלום של הרוק'נרול וקצת התמודדנו עם המציאות", מספר גדי. "נחתנו, היו לנו גיטרות ביד, אלף דולר בכיס שנגמרו אחרי שבוע, וחלום לכבוש את אמריקה. זו נקודת פתיחה רעה מאוד. אבל בדרך צברנו חוויות מדהימות. גבע עשה עבודה מדהימה, הלך ממועדון למועדון, חילק דיסקים, סגר הופעות. חיתתנו רגליים וממש התגלגלנו מדקה לדקה".

"חיינו את החלום הרוקנ'רולי האמיתי", הוא ממשיך ומתאר. "להסתובב עם חברים שלך בוואן, לנגן בברים ומועדונים מול קהל שלא מכיר אותך. הוא לא יודע שאתה קיים, הם לא חברים שלך מהקיבוץ. חבר'ה מקליפורניה שהסיכוי שתיפגשו באותו ערב ואתה תנגן בפניהם את המוזיקה שלך הוא כל כך אפסי… בתוך החוויה הזו קרו דברים. זו לגמרי הזיה. לחיות את החלום". "זו זכות לחוות דבר כזה", מוסיף גבע. "בארץ מעט מאוד אנשים זוכים בגיל כזה צעיר להיכנס לואן ופשוט לחרוש כבישים ערב אחרי ערב. זה פשוט בית ספר לחיים ולמוזיקה בכלל".

אז למה חזרתם?
גדי: "התגעגענו מאוד, ובאיזשהו שלב הקושי היה גדול. יום אחד קיבלתי טלפון משאול מהבארבי שאמר לי שהתקליט של בוטן מתוק בקרקס מצליח מאוד, והוא רוצה שנבוא לעשות כמה הופעות. זה היה אחרי חמש שנים של עבודה קשה והופעות והצלחה עם בוטן. הייתי בנקודה שהייתי כל כך homesick, ורציתי קצת אהבה. נמאס לי להיות כלומניק בארצות הברית, רציתי לחזור לביצה הקטנה ולהיות משהו".

ב-2002, שמו הפליינג בייבי את החלום האמריקאי בהמתנה וחזרו לישראל (גדי: "אמרנו שאחרי חודשיים חוזרים"). "אחרי המון זמן שעשינו הכל בעצמנו הרגשנו שאנחנו חייבים מישהו שיעשה את כל הצד המנהלי ושאנחנו נתמקד במוזיקה", מספר גבע. "התחלנו להתקדם עם האלבום הראשון שסוף סוף הוצאנו. אחרי זה הוצאנו את 'Pain To Give' והתחלנו להתגלגל". גם כאן ההצלחה לא בדיוק חיכתה מעבר לפינה. "בתחילת שנות האלפיים רוקפור עשו אלבום באנגלית, היו איזבו, שי נובלמן וחוץ מזה היו ממש מעט להקות", הוא נזכר. "מבחינתנו כל מה שקשור בתקשורת היה חומה שאי אפשר לעבור אותה בכלל. שלא לדבר על להשמיע ברדיו או לכתוב בעיתונים. יצאו סינגלים שחזרו אלינו חזרה. ב-'Pain To Give' הוצאנו שיר שנקרא 'Mercy's Gone'. השקענו בעטיפת קרטון, שלחנו לתחנות הרדיו, וקיבלנו אותו חזרה.Return To Sender".

באיזה שלב איסר הצטרף?
איסר: "בשנת 2005 (אחרי ש-'Pain To Give' הוקלט עם המתופף רשף שחר. נ.ג), בדיוק חזרתי מחו"ל מסיבוב הופעות עם רוקפור, קיבלתי טלפון בשדה תעופה בדרך לארץ. אמרו לי תחזור, אתה צריך לנסוע שוב, מחפשים מתופף. תוך שבוע הייתי שוב בארצות הברית איתם. טור של 12 הופעות באיזה שבועיים. זה היה מן כור היתוך. כשחזרנו הרגשתי חלק מהלהקה". "חזרנו לארץ אחרי הטור עם איסר והופענו הרבה בארץ בעיקר בהייניקן הבימה בתל אביב", מוסיף גבע. "היה לנו סלוט חודשי וזה התחיל לתפוס. הגענו למצב שאנחנו מפוצצים את המקום. ב-2007 התחלנו לחשוב על אלבום חדש והקלטנו את סשן הדמואים".

קטעים מהסשן ההוא, כולל הסינגל "I Want You To Love Me", מופיעים בהוצאה המחודשת של "Inner World". כך גם השיר "Memories", שמוכר מאלבום הסולו השני של גבע אלון "Wall Of Sound", אותו אתם יכולים לשמוע ממש כאן. "זה שיר שהתחיל בפליינג בייבי", הוא מספר. "לא קרה איתו כלום, הוא נשאר במגירה וכל הזמן מצאתי את עצמי חוזר אליו. באלבום השני אמרתי לעצמי שאני חייב להקליט אותו".

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

זוכר ת'ימים
אני זוכר היטב את ההופעות של הפליינג בייבי מתקופת ההייניקן הבימה קלאב. את הדיבור על כישורי הגיטרה של גבע, את ההפתעה בלראות את איסר מרוקפור מנגן בהרכב אינדי יחסית עלום, ואת גדי מבוטן מתוק בקרקס, שחרכו את גלגלצ באותם ימים, בכובע אחר לגמרי. היו לי גם את האלבומים שלהם, ותמיד התבאסתי על האיכות הירודה של "Inner World", שבאה כדיסוננס אל מול אסופת השירים הנפלאים שבו. במובן הזה, ההוצאה המחודשת מהווה חסד גדול. אני גם זוכר את הופעת ההשקה של "Wall Of Sound" ב-2008, שהיתה טובה, ואיך בהדרן עלו בהפתעה גדי ואיסר והפכו את ההופעה מטובה לנהדרת.

לא כל הראיון הרדיופוני נכנס לפוסט. בשביל לשמוע את שאר האנקדוטות המשעשעות, וגם סתם ווייב נהדר של שלושה חברים טובים שנפגשו אחרי הרבה זמן לספר את הסיפור שלהם, כדאי להקשיב לשידור כולו. בחצי השעה השנייה הם גם מנגנים ארבעה שירים בסשן חי באולפן, והרי זו הסיבה האמיתית לשמה התכנסנו לא?

• הפליינג בייבי יופיעו בבארבי תל אביב ב-5-6.7 בבארבי תל אביב
• תודה לעמית קלישר, אסף אלמוג ואלי גורן על הסאונד בסשן

תגובה אחת על “הצצה אל עולמם הפנימי של הפליינג בייבי”

  1. מאת אחת ששומעת:

    תודה לפליינג בייבי שנותנים לנו עוד הזדמנות לשמוע אותם בלייב! כן ירבו!

כתיבת תגובה