פוליטיקה חדשה

"מראה שחורה" S02E03

פורסם ביום שישי, 01 במרץ 2013

תארו לעצמכם מערכת בחירות מסורתית שפתאום מצטרף אליה כוכב טלוויזיה אהוב שהדבר היחיד שהוא מציע זה ביטול כל מה שמזוהה עם פוליטיקה. הצלחתו הטלוויזיונית והסנטימנט המרדני חודרים ללב הצעירים והוא הופך להפתעת הבחירות. לא, לא מדובר בתמונת מצב של המציאות הישראלית, אלא בתמצית הפרק האחרון בעונה השנייה של Black Mirror. סדרה שכשמה כן היא מתמחה בתיאור מצבי קיצון והצבת מראה שחורה מול המציאות הטכנולוגית והחברתית של ימינו.

יש משהו שונה בפרק שנקרא The Waldo Moment. אחרי שבארבעת הפרקים הקודמים (בהכללת שתי העונות) הם הרגילו אותנו לסגנון מסוים, פתאום ישנה חזרה של סיבוב שלם לפרק הראשון (זה עם החזיר). עולם שיש בו מפלגת לייבור ומפלגת שמרנים; עולם עם טוויטר ועם יוטיוב; עולם שמאזכר את אבבא, מייקל ג'קסון וריקי ג'רבייס (ונדמה לי שגם קלטתי סניף של H&M ברקע). ביקומים המוקפדים (עתידיים? מקבילים?) שבנו לנו יוצרי הסדרה בפרקים האחרים זה לא היה קורה. אבל היקום של הפרק האחרון הוא שונה – זה היקום בו אנו חיים.

וולדו הוא דמות מצוירת, סיידקיק בתכנית לילה פופולארית. אחרי "ראיון" מוצלח עם מתמודד לבחירות מטעם המפלגה השמרנית מחליטים המפיקים, למורת רוחו של הקומיקאי שמגלם אותו, להמשיך את הקו הפוליטי ולהוציא את וולדו לרחוב. ספק כדי להמשיך להעליב מתמודדים, ספק כדי להיבחר בעצמו. ככל שהזמן עובר וההצלחה גדלה הספק הולך ונמוג. אהדת הקהל מזינה את המפלצת עד כדי כך שכשעיתונאי מנסה לאמת את וולדו עם הבעייתיות שבפופולאריות שלו, הוא עונה לו בכעס: "אז אתה אומר שאסור לבטוח בציבור? אתה אומר שהוא טיפש?".

הפרק מעלה שאלות מעניינות על פוליטיקה כמו: האם באמת צריך להחליף את הפוליטיקה הישנה? (המועמד השמרני אומר לעצמו: "היא אמנם בעייתית אבל היא סללה את הכבישים הללו"). האם זה בעייתי להחזיק מועמד "יודע כל" שהוא בעצם צוות של מומחים עם גישה לגוגל מאחורי הקלעים? (המפיק: "כולם עושים את זה, לפחות אנחנו כנים לגבי זה"), והאם רק גימיקים יוציאו צעירים להצביע? (טוב, את זה גילינו עוד לפני הבריטים). אבל הוא רחוק מלזעזע באמת. אולי בגלל שבניגוד ליקומים בהם אנו חווים שוב ושוב זיכרונות או מנפיקים שכפולים טכנולוגיים של עצמנו, העולם שאנו חיים בו כבר לא באמת מצליח להפתיע אותנו.

ההשוואה בין וולדו של הסדרה לאלגוריה הישראלית שלו לכאורה מתבקשת אבל היא בעצם די שטותית ולא מחזיקה מים. וולדו לא מציע דבר מלבד זלזול בוטה בכל מה שנחשב פוליטיקה. לעומתו, הגרסה הישראלית רחוקה מהאנרכיזם הזה ובסופו של דבר יותר עונה להגדרה: "גישה ישנה עם שיער חדש" שוולדו מפטיר בזלזול כלפי המועמד השמרני. אבל ישנו רגע אחד באמצע הפרק שמצליח לגעת. זה רגע בו נציג סוכנות ביון אמריקאי פונה אל הצוות שמפעיל את וולדו ומכניס אותו לפרופורציות. "ברור שלא תזכו בבחירות המחוזיות", הוא צוחק ולכאורה עוקץ את התסריט המוגזם של הפרק: "הגרסה הניהיליסטית השטותית שלכם ש'דמוקרטיה זה חרא' היא באמת קצת משוגעת". ואז הוא מרצין ואומר להם: "אבל בעזרת מסר ממוקד ומלא תקווה, שאנו נספק, נצליח להמריץ את השוליים ה'לא מצביעים' מבלי להפחיד את המרכז, ונייצר מוצר בידורי-פוליטי-גלובאלי שאנשים באמת מעוניינים בו". את המציאות שהסוכן מדבר אליה הפרק לא מתעד (רק ברפרוף בכותרות הסיום). זו המציאות בה נתנו יוצרי הסדרה מקום לצופיה להשלים פערים בעצמם.

**** למרות ההתייחסות הרחבה שלי זהו לא הפרק הטוב ביותר בעונה. את התואר אני מעניק לפרק השני, White Bear, שהצליח לעצבן אותי בחלקו הראשון בזכות המסר הפשטני שלו ואז התהפך לגמרי והחזיר לי את האמון בסדרה המעולה הזו. העובדה שהמסר של הפרק היה בסופו של דבר אותו מסר שזיהיתי על ההתחלה, רק קיצוני ומזעזע הרבה יותר, רק הגדילה את ההערכה שלי כלפיה (והנה, עברתי את זה בלי ספוילרים!).

תגובה אחת על “פוליטיקה חדשה”

  1. מאת mickrobi:

    עוד יום יומיים בהוט…. C'ant wait

כתיבת תגובה